<h1>סמ"ג עשין סימנים ל"א—ל"ב</h1>
<h2>דף עג:</h2>
לשבות ביום הכיפורים ממלאכה שנאמר שבת שבתון היא לכם, וכל העושה בו מלאכה בטל מצות עשה ועבר על מצות לא תעשה (ע"פ רמב"ם שביתת עשור פ"א ה"א) המפורשת בספר מצות לא תעשה סימן (ס"ח). מצות עשה אחרת ביום הכיפורים להתענות [בו] מאכילה ושתייה שנאמר תענו את נפשותיכם וחסרון אכילה קרוי עינוי שנאמר (דברים ח' ג') ויענך וירעיבך (ע"פ תו"כ אחרי פ"ז ה"ד), וכל האוכל ושותה בו ביטל מצות עשה וע[ו]בר על מצות לא תעשה (ע"פ רמב"ם שביתת עשור פ"א ה"ד וע"ש) המפורשת בספר מצות לא תעשה (ס"ט). שנינו יום הכיפורים אסור באכילה ו[ב]שתייה ו[ב]רחיצה ו[ב]סיכה ו[ב]נעילת הסנדל ו[ב]תשמיש המטה. מנא הני מילי אמר רב חסדא (שם ע"ו א') כנגד חמשה עינויין האמורים בתורה בפרשת יום הכיפורים בפרשת אחרי ובפרשת אמור ובפרשת פנחס ומקשה קראי חמשה כתיבי ואנן שיתא עינויין מתנינן לה ומתרץ שתייה בכלל אכילה היא. ורבינו משה (שם ה"ה) כתב משבת שבתון, שבת מאכילה שבתון משאר עינויין. וזהו כרבה וכרב יוסף (ע"ד א'). תניא (שם) אין ענוש כרת אלא על אכילה ושתייה בלבד ולא על שאר עינויין. ונראה מדהוצרך לומר שאין ענוש כרת על שאר עינויין משמע דלכל הפחות יש בהן איסורא דאורייתא, ורבינו יצחק בר רבי שמואל פירש ששאר עינויין כולם דרבנן תדע שהרי אמרינן התם (ע"ו ב') דסיכה כשתייה שנאמר (תהילים ק"ט י"ח) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ותניא בפרק בתרא דיומא (ע"ז ב') מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש, ואמאי והלא שתייה אסורה מן התורה, אלא ודאי סיכה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא היא וכי גזרו חכמים בדבר שמתכוין להתענג דווקא אבל במקום צער ורפואה לא גזרו (ע"ז א' תד"ה דתנן בשם ר"ת). ותניא נמי בירושלמי (יומא דף ל"ט א') שוה סיכה לשתיה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש וביום הכיפורים [אין שוה לא] לאיסור (אבל) [ו]לא לעונש.
